קוד הפלינסטונס וההתייחסות שלנו לעצמנו על כל חלקינו

הערה מקדימה: שמות של קודים, זה דבר חשוב, כי זה הופך שיעור שלם לשתי מילים, וככל שהשם הזוי יותר, כך המוח זוכר אותו טוב יותר. וכך נולד השם לקוד הזה. על לא עוול בכפו של פרד, אבל אנחנו משתמשים בזה למטרות טובות ומקווים שיסלח לנו.


לעיתים רבות אנו נתקלים למצבים בהם נדרשת היערכות מראש. למעשה, לא קיים בטבע תהליך, אף לא אחד, שקרה משום מקום. רק בעידן של תוצאות מהירות ונס קפה, העיניים נישאות פעמים רבות אל המופע שבאור הזרקורים, ופחות לעבודת ההכנה שמאחורי מופע זה. אחד הסודות הגדולים של חינוך או חיים טובים, יושב דווקא בהכנה המודעת.


בוקר אחד לקראת סוף השנה במרחב לפיתוח חינוך עתידי, במעבדה האנושית הייחודית הזו, היינו במצב שהיו לנו משימות רבות וזמן קצר. בתחילת היום דנו בנושא ובעקבות דיון זה נולד לו, 'קוד הפלינטסטונס'.

אז כפי שתיארתי דיברנו על תכנית היום, ועל הלו"ז הצפוף שלו. על מנת למנוע מיסויי כבד בזמן במעברים, מצאנו את עצמנו משוחחים על מה יעזור ואיך ניתן למערכות שלנו הדרכה מבעוד מועד, על מה היינו מבקשים מהם לעשות עבורינו היום ולמה.


ואז עלתה בי תמונה, ששייכתי לפלינטסטונס (אך מאוחר יותר הסתבר ששייך יותר לאיש מערות אנונימי). התמונה היתה ציורית למדי...כאשר רצה שאשתו תתלווה אליו, היה מוריד לה נבוט על הראש, תופס אותה בגסות בשערות וגורר. אין ספק שזו התנהגות לחלוטין לא מקובלת, שמתייחסת לאשה, אדם שלם עם אינטלגנציה, כמו לחפץ. התמונה עלתה בצבעים, ונתנה מראה למה שאנחנו, מי יותר ומי פחות, עושים לעצמנו, על חלקינו הרבים מבלי להתייחס לקיומם האינטלגנטי, מבלי ליידע אותם. וכך, אנו מוצאים את עצמנו מתפקדים בחוסר הרמוניה וללא שיתוף הפעולה של חלקים שונים מרצון.


יש לנו גוף, ונשמה, רגשות, אינסטינקים, מוח ומיינד..יש בנו ילד/ה קטנים וגבר ואשה בוגרים, יש בנו את איש או אשת המקצוע, ההורה ועוד ועוד. כשאנחנו רוצים לקחת את עצמנו, כלומר את כל אלה ועוד רבים, נניח לטיסה לזימבבואה, כדאי ליידע את כולם, כי כל אחד מהם צריך משהו כדי להיות מוכלל ולהצטרף בביטחה. בדרך כלל בתהליכי האריזה וההתארגנות, עוברת השמועה בין המערכות שלנו וקרוב לוודאי שכשמגיעים לשלב העלייה למטוס כולם כבר שמעו שנוסעים. אבל לעתים קרובות, כשיש לנו תכניות מרובות, וצורך במעברים חדים בין סיטואציות, אנחנו מתייחסים בגסות מסוימת אל עצמנו. איננו מכינים את כל ה'חברים' במערכת שלנו שזה עומד לקרות. ואז אנחנו כמו עגלה פתוחה עמוסת נוסעים שלוקחת סיבוב חד, ומוצאים שלא כל החברים שלנו שרדו את הסיבוב, וחלקם כבר לא אתנו.


אנחנו כמו ראשי קהילה, ראשי משפחה שלמה, שהיא בסה"כ בעצם אנחנו, וההתנהלות המודעת והמכבדת שלנו עם כל החלקים שבתוכנו, שלא כמו איש המערות, יזכה אותנו בשיתוף פעולה של כל החלקים במערכת, המשוועים לשרת אותנו נאמנה. הם רק צריכים שנכיר בהם, נראה אותם ונתייחס לצרכים שלהם גם כן. (הגוף הפיזי צריך מים ואוכל, הגוף הרגשי צריך להרגיש בטוח, הגוף המנטלי צריך מידע.)


ניתן גם לראות הקבלה לעולם החינוך, להתנהלות מול ילדים. אם אנחנו רוצים את שיתוף הפעולה שלהם, כדאי, מראש, להכליל אותם במידע, בסיבות, במה זה ידרוש, לוודא שהם ירגישו בטוחים, ואז הם יכולים להרגיש שותפים, ולתמוך.

הכנה טובה מראש, של טיול, שיעור, שיחה וכל פעילות אחרת יכולה לחסוך הרבה מאד חיכוכים מיותרים, ולגרום לכך שתהליכים יהיו זורמים, יעילים ומיטיבים.

פוסטים אחרונים

הצג הכול